הבילבול הנפוץ והלא הגיוני בין הצניעות לסירוס העצמי 

גולדה מאיר אמרה משפט גאוני פעם לאלוף שחמט שהגיע לביקור בישראל: "אל תצטנע אתה לא כזה גדול".

רבים מאיתנו מתבלבלים וחושבים שאנחנו מתנהגים "כמו שצריך" וכמו שחונכנו ובצורה "צנועה" ו"מנומסת" בזמן שמה שאנחנו עושים בתכלס זה מסרסים את עצמנו, מקטינים מצמקים ומעלימים את ההוד וההדר הייחודי שלנו שהגענו איתו לעולם הזה.

אנחנו חושבים שיש דרך מסוימת להתנהג בחברה ואנחנו מנסים להתאים את עצמנו לאותה דרך מסוימת אז אנחנו מנמיכים ואף מכבים את אש החיים שבתוכנו כדי שחס וחלילה לא יחשבו עלינו ואפילו לא בטעות שאנחנו "שחצנים" או "שוויצרים" ושלא יגידו לנו שאנחנו "גאוותנים" או "מתנשאים" כי אם נפגין את כל העוצמות שלנו ואת כל היכולות והמתנות והכישורים הייחודיים שהאל הטוב חנן אותנו בהם ונחצין את אהבתנו העצמית שלנו בפומבי ונספר על ההצלחות שלנו ועל כמה אנחנו אוהבים את החיים וכמה זה כייף לחיות - אז זה אומר מבחינה חברתית שאנחנו אנשים רעים – כי אנחנו "משתחצנים" ולהיות שחצן זה רע ומי רוצה שיחשבו עליו שהוא בנאדם רע?

אז אנחנו מעדיפים להישאר באזור הבטוח ונמנעים מלהעיז ולהצליח בחיים כדי שאף אחד לא יחשוב עלינו ולו בטעות שאנחנו "שחצנים" וכתוצאה מהפחד הזה אנחנו עוברים לגור באזור של ה"צניעות" - כמו שאנחנו קוראים לו - אבל בתכלס מה שאנחנו עושים זה מקטינים וממעיטים בערך עצמינו ומצמצמים את הנוכחות שלנו והביטוי המלא של שלל הגאונות האלוהית שבנו כדי שחס וחלילה השכן שלנו, זה שיש לו רגשי נחיתות, לא יפגע.

חשוב להתחשב באחרים אבל לקחנו את המונח "התחשבות" לכיוון לא נכון.

כשאני עובד, מטפל ומאמן אנשים, אני רואה שהמון אנשים שבאים אלי הם אנשים שכל כולם זה טוב וטוהר אחד גדול והם מלאים ברצון לעשיית הטוב עבור עצמם ועבור אחרים וכי הם בסך הכל רוצים לחיות את חייהם במלואם שזו הרי זכותו הטבעית של כל יצור בשר ודם והם מרגישים תקועים ולא מצליחים לממש את עצמם כי הם לא מרשים לעצמם להיות "בולטים" או "שחצנים" במידה בריאה, הם מסרסים את עצמם כי יש להם כמו שופט או מבקר בתוך הראש שכל הזמן חושב איך האנשים בחוץ יחשבו על מה שאני יעשה או יגיד עכשיו.

האין זו ההגדרה של כלא?
האם זה נכון לכלוא את עצמינו כדי שחס וחלילה מישהו לא יפגע?
האם יש בזה נאורות או התחשבות כלשהי?
שאנחנו מצמצמים ומדכאים את הבריאה הנעלה שאנחנו עבור כך שמישהו חס וחלילה לא ישפוט אותנו?

אם תבין לעומק את המשפט הבא – פיצחת את החיים האלה והבנת את הכל ואני לא מתכוון בצורה מוגזמת כל המהות של החיים יושבת על זה, קבל: אף אחד לא מונע ממך להשיג את מה שאתה רוצה להשיג, אתה היחיד שמונע מעצמך כי אתה לא מסכים לעצמך להיות מי או מה שאתה צריך להיות בדרך להשגת המטרות שלך – חוסר ההסכמה הפנימית שלך להיות מי שאתה צריך להיות בדרך להגשמה שלך – זאת ה-בעיה שמתחת לכל הבעיות.

אם נחשוב על זה לרגע – דווקא הצניעות היא הדבר הכי שחצני שאפשר לעשות כי כאילו מי אתה ומה עשית בחייך שאתה חושב שיש לך זכות להצטנע? 
צניעות היא מותרות של אלו שממש גדולים, של האל פאצ'ינואים של העולם אן של הנלסון מנדלה של העולם, של אנשים שכולם יודעים מי הם ומה הם עשו לעולם הזה, אבל כל עוד אתה לא כזה גדול הצניעות שלך היא הדבר הכי מתנשא שיש.
שזה מה שגולדה מאיר אמרה לאותו אלוף שחמט: "אל תצטנע, אתה לא כזה גדול".

אין שום דבר שעוצר אותך באמת מלהיות כל מה שאתה רוצה להיות ויכול להיות חוץ מהמחשבה על כך שיהיו אנשים שלא יסכימו איתך אם תלך עם האמת שלך ותיתן לה להוביל ואולי אותם אנשים שלא יסכימו איתך גם יפגעו וזה נכון, אנשים יפגעו אבל הם לא יפגעו בגללך או בגלל האמת שלך, הם יפגעו כי הם אנשים שתמיד מוצאים ממה להיפגע, הם טיפוס כזה ואם אתה רוצה להיות חופשי ומאושר באמת בחיים האלה המטרה שלך היא קודם כל ולפני הכל ללמוד סרב להסכים שהם יסמנו אותך כמושא הפגיעה שלהם או הכעס שלהם.
הם לא כועסים בגללך – הם כועסים כי זה האופי שלהם והם מחפשים תירוץ להצדיק את הכעס שלהם, אם אתה לא היית שם – היה מישהו אחר שזה היה יוצא עליו וזה היה "באשמתו".

אף אחד לא עד כדי כך חזק כדי לפגוע במישהו אחר.

אף אחד לא יכול לפגוע בך אלא אם כן אתה נתת לעצמך אישור להיפגע. 
זה נשמע הזוי כי אף אחד לא סיפר לנו על זה בעבר אבל זה ככה.

אתה לא יכול לפגוע באף אחד, אנשים יכולים לבחור להיפגע אבל הם לא יגידו את זה לעצמם אז הם יאשימו אותך כדי שהכעס שלהם יראה להם הגיוני כי אם הם עשו את זה לעצמם אז זה לא הגיוני ומי רוצה לחשוב על עצמו שהוא לא הגיוני? אף אחד, אז הם יגידו שהם "נפגעו בגללך" וכי "אתה אשם להרגשה שלהם" וזה לא נכון ועליך לסרב לאפשר לאחרים לתייג אותך בצורה הזאת מתוך הבנה עמוקה שאף אחד לא יכול לפגוע באף אחד, אנשים בוחרים להיפגע.

אם אתה חושב שאתה יכול לפגוע במישהו גם עצם המחשבה הזאת שחצנית כי מי אתה חושב שאתה שתוכל להחליט לאדם אחר מה להרגיש? – זאת שחצנות אמיתית ומהסוג הרע שלה.
רק אדם אחר יכול להרשות לעצמו מה להרגיש.

אגב כשאני כותב לך – "מי אתה חושב שאתה" זה לא כדי להקטין אותך חלילה אלה כדי לעזור לך להבין שאתה חופשי כבר עכשיו, חופשי לבלוט ולהשתחצן במתנות שהאל הטוב נתן לך, בכישורים שאין לאף אחד אחר וזה לא רק זכותך הטבעית זוהי אפילו החובה שלך כי ככל שאתה תשתחצן ותראה לעולם ולסובבים אותך כמה אתה מיוחד וטוב וחזק וחכם – כך תיתן לאחרים רשות באופן לא מודע להרשות לעצמם להעיז ולמצוא את המתנות המיוחדות שלהם ואתה תעזור להם להשתחרר מהפחדים שלהם, פחדים ממה אנשים יחשבו עליהם וזה יקרה רק אם תוציא את כל מה שבך החוצה בעוצמה שלא רואה ממטר כי ה"צניעות" היא בסך הכל סירוס עצמי אבל אנחנו לא נגיד לעצמנו שאנחנו מסרסים את עצמנו – אנחנו נגיד שאנחנו מצטנעים – כי זה נשמע טוב יותר.

אז תוציא היכולות שלך כי רק כך אתה תגלה מה אתה באמת מסוגל לעשות, שזה פי 100 ממה שאתה חושב או רואה עכשיו על החיים שלך  ואז, כשתיהיה ממש גדול, רק אז תצטנע.
אז זה יהיה יפה ואצילי, זה כבר לא יהיה סירוס כי הוצאת את כל הגדולה שלך החוצה.
הצטנעות ללא כיסוי מאחוריה היא ההתנשאות הגדולה ביותר.

הצניעות היא מותרות של הענקים של החיים – עבור כל השאר זה סירוס עצמי במסווה.

סתם לחיות היום זה לא סתם, זאת אמנות.

אייל אברהם לוי.